ישראל שבא על שפחה כנענית וכו'. בפרק שמיני דיבמות (דף ע''ח ע''ב) ובספ''ג דקידושין שולד שפחה כמותה. ומ''ש אע''פ שהיא שפחתו. מבואר במכילתא ובתורת כהנים פרשת בהר סיני ועיין במ''ש רבינו ובדברי מ''מ פרק רביעי מהלכות נחלות: כתב הראב''ד לא נהיר ומהו לכל דבר עכ''ל. כך מצאתי בנוסחא אחת ונראה שטעמו מפני שכתב הרי''ף בפ''ד דיבמות בשם קצת גאונים שאם בא על שפחתו הולד חשוב בנו וקצתם מספקא להו ומפני כך כתב דלא נהיר מה שכתב רבינו בפשיטות שאע''פ שהיא שפחתו הוא עבד לכל דבר דספיקא הוי ואזלינן ביה לחומרא שהוא זוקק את אשת אחיו לחליצה ואינו פוטר את אשת אביו ורבינו אזיל לטעמיה שכתב בפ''א מהלכות יבום וחליצה דפשיטא ליה שאינו זוקק ולא פוטר:

אחד הקונה עבד כנעני מישראל וכו'. בפרק החולץ (דף מ''ה ע''ב) אהא דאמר רב הלוקח עבד מן העכו''ם וקדם וטבל לשם ב''ח קנה עצמו ב''ח מ''ט עכו''ם גופא לא קני מאי דקני ליה הוא דמקני לישראל וכיון דקדם וטבל לשם ב''ח אפקעה לשעבודיה וכו' אמר רב אויא לא שאנו אלא בלוקח מן העכו''ם אבל עכו''ם גופיה קני דכתיב וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה מזה לא הם קונים מכם למאי אילימא למעשה ידיו אטו עכו''ם לא קני לישראל למעשה ידיו וכו' אלא לאו לגופיה וקאמר רחמנא אתם קונים מהם אפילו גופו ואע''ג דפריך ליה רב אחאי כתבו הרי''ף והרא''ש דהלכתא כוותיה ופירש''י אבל עכו''ם גופיה עכו''ם שמכר עצמו לישראל קנאו ישראל לגופיה ואם קדם וטבל לשם בן חורין לא קנה עצמו ב''ח. ומ''ש וכן מוכר בניו ובנותיו שנאמר וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם מבואר בכתוב:

אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו וכו'. בפרק הערל (יבמות דף ע''ח ע''ב) ובסוף פרק ג' דקידושין (דף ס''ח ע''ב) כי אתא רבין אמר רבי יוחנן באומות הלך אחר הזכר כדתניא מנין לאחד מן האומות שבא על הכנענית והוליד בן שאתה רשאי לקנותו בעבד שנאמר וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו יכול אפילו אחד מהכנענים שבא על אחת מהאומות והוליד בן אתה רשאי לקנותו בעבד תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם מן הנולדים בארצכם ולא מן הגרים בארצכם ומפרש רבינו דלענין אם הולד עבד או בן חורין איתמר אבל רש''י פירש דלענין אם יש לולד דין ז' עממין והוא בכלל לא תחיה כל נשמה או לא איתמר ומכל מקום יש לתמוה עליו שר''י אמר הלך אחר הזכר ולפי דברי רבינו אינו הולך אלא אחר הנקבה שכתב שאם האם כנענית הבן עבד כנעני ואם האם משאר אומות אין הבן עבד והראב''ד מפרש כפירוש רש''י ולפיכך השיג על רבינו וכתב אחד מן האומות שבא על שפחה כנענית שלנו א''א זהו בהיפך ממה שאמרו בגמרא וכו'. ולדעת רבינו י''ל דמשמע ליה דלא מיירי התם לענין אם הוא בכלל לא תחיה כל נשמה שאינו ענין לסוגיות דשם והוא גורס בדברי ר' יוחנן באומות הלך אחר הנקבה וגורס בשתי הבבות דמייתי לה מאשר הולידו בארצכם וה''פ מניין לאחד מן האומות שבא על הכנענית שאתה רשאי לקנותו בעבד כלומר שהוא עבד שנאמר אשר הולידו בארצכם דהיינו שהאם היא מארצכם שהיא כנענית יכול שאפילו אחד מהכנענים שבא על אחת מהאומות שהולד עבד כלומר ולעולם נלך אחר צד העבדות בין שהאב כנעני בין שהאם כנענית וגלי קרא באם כנענית והוא הדין לאב כנעני תלמוד לומר אשר הולידו בארצכם כלומר ועבד לא אמרינן ביה הולידו דאין לו יחס והוי כאילו אמר לא אמרתי שנלך אחר צד עבדות אלא במי ששייך ביה הולדה לאפוקי עבד דלא שייך ביה הולדה שאין הולכים אחר צד עבדות שלו וסמ''ג כתב בשם הגמרא כדברי רבינו:

מלך עכו''ם שעשה מלחמה והביא שביה וכו'. נראה שטעמו מדגרסינן בפרק החולץ (דף מ''ו) אמר ליה רב פפא לרבא חזי מר הני דבי פפא בר אבא דיהבי זוזי אאינשי לכרגייהו ומשתעבדי בהו וכי נפקי צריכי גיטא דחירותא או לא אמר ליה הכי אמר רב ששת מוהרקייהו דהני בטפסיא דמלכא מנח ומלכא אמר מאן דלא יהיב כרגא משתעבד למאן דיהיב כרגא ופירש רש''י והתוספות והרא''ש דעכו''ם היו הנקנים וכתבו התוספות מספקא ליה אי דינא דמלכותא דינא או לא ואף על גב דלא קני גופא הכא קני או דילמא ה''נ לא קני אלא למעשה ידיו עכ''ל וכיון דפשט ליה דצריכי גיטא דחירותא אלמא גופם קנוי משום דינא דמלכותא וזהו שכתב והרי הוא כעבד כנעני לכל דבר כלומר שגופו קנוי לגמרי ומיהו איכא לספוקי אם היינו דוקא בישראל הקונה את העכו''ם בדינים אלו אבל עכו''ם שקנה עכו''ם אחר בדינים אלו לא קנה גופו דאמרינן בפרק השולח שבאי גופיה מי קני ליה אין קני ליה למעשה ידיו דאמר ריש לקיש מניין לעכו''ם שקונה את העכו''ם למעשה ידיו שנאמר וגם מבני התושבים וכו' ולא הם קונים זה את זה לגופו הרי מפורש דאין עכו''ם קונה את עכו''ם לגופו ואפילו לקחו בשביה ואם כן אפשר דאף בדינא דמלכותא נמי לא קני ליה דכיון דעכו''ם לאו בר מיקני עכו''ם אחר לגופו הוא בדינא דמלכותא נמי לא קני ליה או אפשר דאלים דינא דמלכותא לאקנויי ליה לגופיה וההיא דפרק השולח בששבאו מעצמו שלא בדינא דמלכותא דאילו בדינא דמלכותא הוה קני ליה גופיה אף על פי שהוא עכו''ם וזה נראה יותר אבל מדברי הרשב''א בתשובה נראה שסובר כלשון ראשון:

עכו''ם שקנה עכו''ם לעבדות לא קנה גופו וכו'. קשה שהרי בהדיא אמרינן בפרק החולץ (דף מ''ו) דלוקח עבד מן העכו''ם לא קנה גופו משום דעכו''ם לא מצי מקנה לישראל אלא מאי דאית ליה ביה דהיינו זכות מעשה ידיו וכתבו רבינו בפרק שקודם זה והיאך כתב כאן עכו''ם שקנה עכו''ם לעבדות וכו' אעפ''כ אם מכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל וי''ל דה''ק עכו''ם שמכר עצמו לעכו''ם לא קנה העכו''ם גופו ואעפ''כ אם העכו''ם מכר עצמו לישראל הרי גופו קנוי לישראל כדאמרינן בגמרא אתם קונים מהם ויותר נ''ל דה''ק עכו''ם שקנה עכו''ם לעבדות לא קנה גופו אעפ''כ אם בא העכו''ם הקונה הזה ומכרו לישראל הרי גופו קנוי לישראל אחר שיטבילנו לשם עבדות דלא אמרו דאין גופו קנוי לישראל אלא קודם שיטבילנו לשם עבדות אבל אחר שהטבילו לשם עבדות קני ליה לגופיה:

האשה קונה שפחות ואינה קונה עבדים. ברייתא בפ' איזהו נשך (דף ע''א). ועל מ''ש רבינו שאינה אסורה לקנות אלא עבד בן תשע שנים וכו' כתב הטור ונראה דאין להתיר בפחות מבן תשע שמא תשהנו אף לאחר שיגדיל עכ''ל. ויש לומר שרבינו לא חייש להכי משום דכיון דעיקרא דמילתא לא הוי אלא חששא בעלמא דיינו שנאסור לה לקנות עבד ראוי לביאה אבל שנגזור שלא תקנה שאינו ראוי משום דלכשיגדיל אתיא לידי חשד זו אין לנו: וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני וכו'. בפרק שלשה שאכלו (דף מ''ז ע''ב) ובפרק השולח (דף ל''ח ע''ב) מימרא דרב יהודה. ותיבת וכן שכתב אינו נוח לי שנראה שאין לו קשר עם מה שלמעלה: ומ''ש ומותר לדבר מצוה אפילו למצוה של דבריהם כגון שלא היו עשרה בבית הכנסת וכו'. ג''ז שם וכתב הר''ן בפרק השולח על הא דעובר בעשה דלאו עשה גמור הוא דא''כ היכי דחינן ליה משום מצוה דעשרה בבה''כ ויש מתרצים שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא יתן להם מתנת חנם כענין שכתוב בעכו''ם לא תחנם וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה דידהו קא עביד אלא לצורך והו''ל כנותן דמי עצמו עכ''ל. ובגמ' פרק שלשה שאכלו פריך על הא דאמרינן להשלים עשרה בבה''כ מצוה הבאה בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני. ומ''ש וכן שפחה שנוהגים בה העם מנהג הפקר וכו'. בפרק השולח שם פלוגתא דאביי ורבינא ופסקו הפוסקים כרבינא דאמר הכי:

יכול הרב לומר וכו'. מסקנא בגמרא פ''ק דגיטין (דף י''ב ע''א). ומ''ש בד''א בעבדיו וכו' אבל עבדים שהכניסה לו אשתו וכו'. דברים של טעם הם והראב''ד כתב לא נתברר לי דבר זה וכו'. וי''ל שאפשר שרבינו יודה בכך ולא איירי אלא באומר עשה עמי ואיני זנך כמו שכתב בתחלת הבבא: וכתב הטור בד''א שיכול לומר עשה עמי ואיני זנך שהשנים כתקנן שימצא מרחמים שירחמו עליו אבל בשנת בצורת אינו יכול לומר עשה עמי ואיני זנך אבל יכול לומר צא מעשה ידיך במזונותיך אע''פ שהיא שנת בצורת ושמא לא יספיקו לו מעשה ידיו למזונותיו וטעמו מדאיתא בגמרא שם תניא רשב''ג אומר יכול העבד לומר לרבו בשני בצורת או פרנסני או הוציאני לחירות כי היכי דחזו לי אינשי ומרחמי לי ורבנן סברי מאן דמרחם אבני חרי אעבד נמי רחומי רחים ואע''ג דהאי אוקימתא איתמרא בגמרא למימר דבין לרשב''ג בין חכמים אין הרב יכול לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ובמסקנא אסיקנא דיכול לומר כן מכל מקום כיון דא''א לאוקמי ברייתא באומר לו עשה עמי ואיני זנך דמר סבר יכול ומר סבר אינו יכול דא''כ מאי או פרנסני או הוציאני לחירות דקאמר או פרנסני או תן לי מעשה ידי בפרנסתי מיבעי ליה ועוד מ''ש בשני בצורת דנקט כדמקשינן בגמרא ע''כ אית לן לאוקומה באומר צא מעשה ידיך במזונותיך אבל לומר לו עשה עמי ואיני זנך בין לרשב''ג בין לחכמים אינו יכול וכי היכי דלא תיקשי אמסקנא דגמרא אית ל''ל דע''כ לא אסיקנא דיכול אלא בשאר שנים אבל לא בשני בצורת וכ''כ התוספות והרשב''א והרא''ש וכך הם דברי הטור ופסקו כחכמים אבל הרי''ף כתב מסקנא דגמרא סתם ולא חילק משמע דס''ל דכיון דלההיא אוקימתא לכ''ע אין הרב יכול לומר עשה עמי ואיני זנך ואנן אסקינן סתמא דיכול ולא מפלגינן בין שני בצורת לשאר שנים ליתא לההיא אוקימתא וע''כ מוקמינן לה דפליגי באי יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך או לא והא דנקט או הוציאני לחירות וכן הא דנקט שני בצורת לאו דוקא וכן דעת רבינו שסתם ולא חילק:

מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך. כן משמע מדלא אזהר רחמנא שלא לרדות בפרך אלא בע''ע שהוא ישראל גמור. ומ''ש ואע''פ שהדין כך מדת חסידות ודרכי חכמה שיהיה אדם רחמן וכו' עד סוף הפרק. הם דברי רבינו ראויים אליו. ומ''ש חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל וכו'. בירושלמי פרק החובל אהא דאמר רבי יוחנן הקוטע יד עבד חבירו רבו נוטל נזקו וצערו ריפוי שבתו ובשתו והא רבי יוחנן אכיל קופר ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלא בבטן עושני עשהו אמרי תמן במדת הדין ברם הכא במדת רחמים ובגמרא דידן פרק אע''פ (דף ס''א) אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא מר אשתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה הנהו תרי חסידי וכו' מר מקדים ספי ומר מאחר ספי דקדים ספי משתעי אליהו בהדיה דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה ובס''פ הניזקין (דף ס''ב) אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת: בריך רחמנא דסייען.